דיני הקניין הרוחני (באנגלית: Intellectual Property או: IP, בקיצור) מסדירים את מערכת הזכויות והחובות סביב נכסים שנוצרו בידי אדם או מכוחו ושאינם מוחשיים כמו, למשל, יצירות אומנות שונות, המצאות בתחומים טכנולוגיים או עיצובים. דיני הקניין הרוחני מאגדים בתוכם מספר ענפי משנה אשר כל אחד מהם מסדיר סוגים שונים של קניינים רוחניים: זכויות יוצרים, פטנטים, סימני מסחר, עיצובים וסודות מסחריים. דיני סימני המסחר (באנגלית: Trademarks) מסדירים, באופן פרטני, את הזכויות המגולמות בסימן – לרוב מילולי או גראפי, המשמש לצורך הבחנת מוצר או שירות ממוצרים או שירותים אחרים. קיומו של סימן שכזה מאפשר לגורם המשווק את המוצר או מציע את השירות למתג את עסקו באופן המקשה על גורמים מתחרים לפעול תחת סימן דומה.

על-מנת לזכות בהגנה של סימן מסחר רשום, שהיא ההגנה החזקה ביותר, על הסימן להיות כשיר לרישום כסימן מסחר רשום, בהתאם להוראות הדין. על הרישום, המתבצע במרשם סימני המסחר, להתבצע באופן נפרד בכל מדינה בה מעוניין בעליו של הסימן לזכות בהגנה. ואולם כיום, קיימים מנגנונים בינלאומיים שונים המאפשרים לייעד את הבקשה למספר מדינות ואשר מאפשרים ייעול הליכים והוזלתם, ביחס למציאות ששררה בעבר.