דיני הקניין הרוחני (באנגלית: Intellectual Property או: IP, בקיצור) מסדירים את מערכת הזכויות והחובות סביב נכסים שנוצרו בידי אדם, או מכוחו, ושאינם מוחשיים כמו, למשל: יצירות אומנות שונות, המצאות בתחומים טכנולוגיים או עיצובים.

דיני הקניין הרוחני מאגדים בתוכם מספר ענפי משנה אשר כל אחד מהם מסדיר סוגים שונים של קניינים רוחניים: זכויות יוצרים, פטנטים, סימני מסחר, עיצובים וסודות מסחריים.

דיני זכויות היוצרים (באנגלית: Copyrights) מסדירים, באופן פרטני, את זכותו של היוצר ביצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסקלית – המקובעת בצורה כלשהי וכן בתקליט. בכלל זה מקימה הזכות הגנה רחבה על תוצרים אומנותיים כדוגמת ציור, פסל, שיר או מחזה אך גם תוצרים אחרים שהוכרו, במשך השנים, כיצירות, כדוגמת: תוכנת מחשב המוגדרת כיצירה ספרותית. 

החוק משייך לבעלים של יצירה אגד של זכויות שונות המהוות את הביטוי הכלכלי של הזכות, כדוגמת: הזכות להעתיק את היצירה, למכור אותה או לבצע את היצירה בפומבי. זכויות אלו, ואחרות, ניתנות להעברה ולמכירה. בנוסף, משייך החוק ליוצר היצירה זכות מוסרית ביצירה שהיא הזכות כי שמו ייקרא על היצירה ("מתן קרדיט") והזכות למנוע סילוף ופגיעה ביצירה. זכות זו נותרת בידי היוצר ואינה ניתנת להעברה.