Untitled-1

האם מותר לפרסם מכתב התראה משפטי ברשתות החברתיות?

בסעיף 13(5) בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 נקבע כי:

"פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום כאמור על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור", לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. 

משמעות הדברים היא שדברים הנאמרים באולם בית המשפט במסגרת הדיון או נכתבים בכתבי טענות הצדדים – אינם יכולים לשמש בסיס לתביעת לשון הרע. מטרת הוראה זו היא לאפשר לאזרח להביא את טענותיו בפני בית המשפט מבלי שיחשוש מתביעת לשון הרע. 

עם השנים הרחיבו בתי המשפט את ההגנה, בפסיקתם, וקבעו שהיא חלה אף על פרסום של הליכים טרום משפטיים המתקיימים בין הצדדים טרם הגיעם לבית המשפט – כגון: מכתבי התראה הנשלחים בין  הצדדים טרם הגשת תביעה, זאת, בתנאי "שקיים קשר ברור לסכסוך משפטי קיים ולהליך קונקרטי שנפתח לבסוף עם הטענות שעלו במכתב" [רע"א 43/11 הרם נ' זקס (28.8.2011)], וזאת, אף אם בסופו של יום לא נתפתח הליך בבית המשפט [ת.א. 37610-06-18 וילקומיר נ' גופמן (16.2.2019)]. 

ואולם, בפסק-דין שניתנה לאחרונה על ידי כבוד השופט רפי ארניה מבית משפט השלום בראשל"צ [ת"א 21219-11-19 בוכניק ואח' נ' דבש (10.11.2022) נקבע כי ההגנה אינה חלה על פרסום של מכתב התראה משפטי ברשתות החברתיות, באשר פרסום שכזה אינו משרת את מטרת ההליך המשפטי אלא נועד למטרות אחרות.

במקרה זה שלחה הנתבעת לתובעים מכתב התראה טרם הגשת תביעה לפינוי מושכר בגדרו הואשמו התובעים בהתנהלות אלימה העולה לכדי עבירות פליליות. 

השולחת העלתה את המכתב לפרופיל האישי שלה ברשת אינסטגרם ומשם הוא עשה דרכו אף לפרופיל המקביל ברשת פייסבוק – ונחשף בפני העוקבים ו – 1974 החברים של הנתבעת בפייסבוק, הגם שבודדים מהם, כ – 6 – 7, "זיכו" את הפרסום ב"לייק". בית המשפט אף חייב את הנתבעת בתשלום פיצויים והוצאות משפט לתובעים בסך כולל של 28,000 ש"ח.

עוד נציין כי הנתבעת זכתה בתביעה שהגישה נגד התובעים בגין נזקים שלטענתה נגרמו למושכר שבבעלותה, ואף זכתה בפיצוי 13,364 ש"ח, ואולם פרסום הטענות ברשתות החברתיות, בפרט באופן בו פורטו במכתב ההתראה 

Untitled-1

הוצאת עובד שפוטר מקבוצת וואטסאפ של מקום העבודה

המעבידה הוציאה את העובדת מקבוצת הוואטסאפ לפני עריכת שימוע – ותפצה

חובתו של מעביד לקיים שימוע לעובד, טרם פיטוריו, היא חובה שהתגבשה במהלך השנים  בפסיקות בתי הדין לעבודה. בתי הדין ראו בחובת השימוע חלק מזכות הטיעון שהינה מזכויות היסוד בשיטת המשפט הישראלית. 

במסגרת הליך השימוע מחובת המעביד להציג בפני העובד את הטענות המופנות כנגדו ואשר עשויות להשליך על המשך העסקתו. מטרת ההליך: לאפשר לעובד להתייחס לטענות המעביד טרם החלטה על פיטוריו, כך שתתקיים חובת המעביד לשמוע את התייחסות העובד לטענותיו בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה. 

כפי שהודגש בדברי בית הדין הארצי: 

"זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טקס' גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו". 

[ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל (2003)]. 

הימנעות מקיום שימוע טרם פיטוריו של עובד עשויה להביא לביטול ההחלטה על הפיטורים או לפסיקת פיצויים לטובת העובד בגין פיטורים שלא כדין. 

יחד עם זאת, על פי פסיקת בתי הדין , בנסיבות בהן קוימה זכות השימוע באופן מהותי גם אם לא באופן פורמלי מדוקדק, למשל במקרה בו הצדדים יודעים זה את טענותיו של זה, או במסגרת בה ניתנה לעובד האפשרות  לשטוח את טענותיו שלא במסגרת פורמלית של שימוע, יתכן וההחלטה על הפיטורים לא תתבטל ולא יינתן פיצוי חרף אי עמידת המעביד בדרישות הפורמליות. 

בפסד דין שניתן לאחרונה על ידי כבוד השופט יעקב אזולאי, שופט בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, נטען על ידי התובעת כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לה על ידי מעבידתה, הנתבעת [סע"ש . 

כהוכחה לכך ציינה התובעת את דבר הוצאתה מקבוצת הוואטסאפ של מקום העבודה, טרם עריכת השימוע, מה שמעיד על קבלת החלטה סופית על פיטוריה, במנותק מהשימוע ולפני קיומו. 

בהתייחס להוצאת התובעת מקבוצת הוואטסאפ של מקום העבודה, טרם עריכת השימוע קבע בית הדין : "כי העיתוי שנבחר מקרין במידת מה על ההליך ויש באקט הוצאת התובעת מקבוצת הווטצאפ כדי פגיעה בה המצדיק מתן פיצוי". בנוסף, ציין בית הדין, כי "לא ברור והדבר מעלה תמיהה, מדוע אצה לנתבעת הדרך" – להוציא את התובעת מקבוצת הוואטסאפ –  "ומדוע לא המתינה עד למתן החלטה סופית בעניינה".

יחד עם זאת ולאחר שבית הדין מצא את עצם הפיטורים כחוקיים, פסק בית הדין כי הגם שהוצאת התובעת מקבוצת הוואטסאפ של מקום העבודה, טרם עריכת השימוע, מהווה פגם בשימוע, הרי שאין המדובר בפגם היורד לשורשו של עניין. עוד קבע בית הדין כי עוצמת הפגיעה בתובעת פחותה מאחר ובסופו של יום נערך לה שימוע בה התאפשר לה להעלות את טענותיה.

לאור זאת נפסק לטובת התובעת פיצוי נמוך יחסית בגובה של משכורת חודשית ממוצעת אחת. 

הלקח לכולנו: כדאי לחשוב פעמים (לפחות), טרם כתיבה או ביצוע פעולה כלשהי – גם בקבוצת וואטסאפ.   

Untitled-1

האם ניתן לרשום פטנט על המצאה שהומצאה על ידי בינה מלאכותית?

לסגל יכולות אנושיות לאמצעים טכנולוגיים, מעוררת סוגיות עיוניות ומעשיות רבות ובכלל זה סוגיות משפטיות.

לאחרונה נדרש ראש רשות הפטנטים הישראלית, עו"ד אופיר אלון, לשאלה האם מכונה המבוססת על בינה מלאכותית יכולה להירשם כ"ממציא" של פטנט [החלטה בעניין בקשות לרישום פטנט מס' 268604 ו – 268605 מיום 15.3.2023].

המבקש, ד"ר סטיפן ל. ת'אלר, הגיש בקשה לרישום פטנט בה צוין כי ממציא הבקשה היא מכונה בשם DABUS המבוססת על בינה מלאכותית בתהליך בן שני שלבים: בשלב הראשון המכונה יוצרת רעיונות חדשים על ידי רשת נוירונים מלאכותית ובשלב השני המכונה בוחרת מאותם רעיונות – רעיונות חדשניים אשר על שניים מהם, שהומצאו על ידי המכונה ללא מעורבות אנושית ישירה כלשהי, ביקש ד"ר ת'אלר לרשום פטנט. ד"ר ת'אלר הגיש בקשות דומות במדינות נוספות ובכלל זה בארה"ב, באנגליה ובאוסטרליה.

בסעיף 11(ב) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 נקבע כי רק בעל אמצאה רשאי להגיש בקשה לרישום פטנט. בסעיף 1 לחוק הפטנטים מוגדר "בעל אמצאה" כ: 

"ממציא עצמו או הבאים מכוחו והם מי שזכאי לאמצאה מכוח הדין או על פי העברה או על פי הסכם".

הפרוצדורה הקבועה בחוק שהיא שבעת הגשת הבקשה על המבקש שאינו ממציא הבקשה לציין את מקור זכותו בהמצאה: מכוח הדין (למשל ירושה), מכוח הסכם או העברה. לא ניתן לציין מקור אחר לבעלות וממילא גם לא ניתן לזכות באמצאה שלא על פי אחת מחלופות אלו.

לאחר בחינה מילונית של המילה "ממציא" ובחינה של מופעי המילה בסעיפים שונים בחוק, קבע רשם הפטנטים כי רק אדם יכול להיחשב, על פי הדין הישראלי, כממציא וכי "אין בסיס לחשוב כי פירוש המילה "ממציא" בעברית כולל גם מכונה". ממילא, אין המבקש יכול להיות מי שבא מכוחה של מכונה, שאינה בגדר "ממציא".

באשר לטענת המבקש לפיה יש לפרש את המינוח "ממציא" לאור פרשנות תכליתית ומרחיבה, המעודדת חדשנות והמעודדת ממציאים לגלות המצאתם לציבור בתמורה למתן מונופולין לשימוש בהמצאה, לתקופת זמן קצובה, פרשנות הרואה גם במכונה סוג של "ממציא", קבע כבוד הרשם כי פרשנות זו אינה הכרחית.

בהתייחס לכך ציין כבוד הרשם כי דיני הפטנטים בישראל מיישמים, מטבעם, עקרונות מחייבים שנקבעו במסגרות בינלאומיות המסדירות היבטים שונים של דיני הקניין הרוחני. לדברי כבוד הרשם, כיום, טרם קיימים כללים מקובלים להגנה על אמצאות שנעשו על ידי בינה מלאכותית ללא ממציא אנושי והגנה כזו לא ניתנת ברוב מדינות העולם. לעת עתה, במציאות הייחודית של עולם הפטנטים ובהיעדר הסכמה בינלאומית רחבה, אין זה מן הראוי להרחיב את תכולת החוק גם אל אמצאות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית וככל שהדבר יהיה מוצדק בעתיד, ראוי שהשינוי ייעשה על ידי המחוקק באמצעות חקיקה מפורשת. לאור זאת נדחתה הבקשה.

יחד עם זאת, ציין כבוד הרשם כי ההחלטה אינה עוסקת בשאלה "איזו מעורבות אנושית נדרש על מנת שאדם ייחשב כממציא בהמצאה שנעשתה בסיוע של מכונה", ואולי הכרה במעורבות אנושית ברמה מסוימת כהופכת את המעורב לממציא, היא שתסלול את הדרך למתן הגנה על אמצאות שפותחו על ידי בינה מלאכותית. 

עוד נציין כי המבקש הגיש בקשות דומות במדינות נוספות אשר אף ברובן נדחתה הבקשה ואשר נסקרו בהחלטה. באנגליה צפוי העניין להידון בקרוב על ידי בית המשפט העליון.