החלטה תקדימית ומעניינת ניתנה לאחרונה על ידי כבוד השופט עאטף עיילבוני, מבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרת תביעה ייצוגית מנהלית שהוגשה כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עפולה, בה מייצג משרדנו את התובע [תצ (מחוזי נצרת) 69649-01-18 טננבוים נ' הוועדה המקומית לתו"ב עפולה].
בתביעות ייצוגיות מסוג זה, המוגשות נגד רשות מנהלית (שהיא למעשה זרוע מזרועות המדינה ורשויותיה), יצר המחוקק "מסלול עוקף תביעה" מיוחד של "הודעת חדילה", במסגרתו, אם הרשות מודיעה תוך 90 יום מיום הגשת התביעה על הפסקת הגבייה שבגינה הוגשה התביעה, התביעה נדחית לאלתר (תוך שהתובע יכול לבקש מבית המשפט שיפסוק לו גמול בגין התועלת שצמחה מהתביעה). המשמעות היא שתביעות רבות המצביעות על גבייה שלא כדין מצד רשות, מסתיימות בכך שהרשות מודיעה על חדילה ופוטרת את עצמה בכך מהשבת הכספים שכבר נגבו בעבר – לציבור.
כך נהגה אף הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עפולה, אשר הגישה הודעת חדילה בה טענה כי מדובר ב"טעות משרדית" שארעה "לעתים", ותוך שהיא מסתירה את היקף הגבייה שנעשה שלא כדין.
התובע, מצדו, לא אמר נואש וביקש מבית המשפט לחייב את הוועדה המקומית להציג את הנתונים המדוייקים של הגביה, כמצופה מרשות ציבורית הגובה כספים מן האזרח ועל מנת שניתן יהיה לאמוד את התועלת הציבורית שהושגה בהגשת התביעה. התובע אף ציין בבקשתו כי אין לו עניין לבקש גמול תובע שלא בזיקה להיקף הגבייה שנעשתה, לכאורה שלא כדין, וכי הוא מוכן לשאת ב"סיכון" שמדובר בסכום נמוך ממנו ייגזר גמול התובע.
ואולם הוועדה מצדה, התנגדה לבקשה, בטענות פורמליות שונות, מסיבותיה שלה.
בסופו של יום קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת את בקשת התובע בקובעו, בהחלטה מיום 9.7.2018, כי:
"משהוגשה הודעת החדילה רק על דעת המשיבה, שהיא רשות ציבורית המחויבת לנהוג בשקיפות תוך מתן הזדמנות נאותה לציבור לפקח על פעילותה, ומשעה שהנתונים בדבר היקף גביית היתר של ריבית הפיגורים על היטלי ההשבחה מצויים בידי המשיבה, אשר לא הצביעה על קושי או הכבדה יתרה ובילתי מידתית בהפקתם מתוך מערכת הגבייה", הרי שראוי להיעתר לבקשה ולחייב את הוועדה המקומית לחשוף את נתוני הגבייה, חרף התנגדותה.
משמעות ההחלטה היא שאף במקרה בו מוגשת הודעת חדילה על ידי הרשות, יש מקום לחייב אותה לגלות בפני בית המשפט (והציבור בכלל) את היקף הגבייה שנעשה על ידה, לכאורה, שלא כדין. המשך יבוא.
האמור במאמר זה וביתר המאמרים באתר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו הלכה למעשה. אין ולא יהיו בין כותב המאמר לבין המשתמש יחסי עו"ד-לקוח.